סיכון וגורמי סיכון בקרב ילדים ונוער
בשנת 2008 אימצה ממשלת ישראל הגדרה אחידה של ילדים ונוער בסיכון, ההגדרה גובשה בוועדה ציבורית ומבוססת על האמנה לזכויות הילד ועל ההגדרות המקובלות בספרות המקצועית וקובעי המדיניות בישראל. על פי ההגדרה "ילדים ונוער בסיכון חיים במצבים המסכנים אותם במשפחתם ובסביבתם, וכתוצאה ממצבים אלו נפגעת יכולתם לממש את זכויותיהם על פי האמנה לזכויות הילד בתחומים אלה: קיום פיזי, בריאות והתפתחות, השתייכות למשפחה וטיפול בילד, למידה ורכישת מיומנויות, רווחה ובריאות רגשית, השתייכות והשתלבות חברתית, הגנה מפני אחרים, והגנה מפני התנהגויות מסכנות שלהם עצמם". ההגדרה הזו היא הגדרה רחבה ומציגה רצף של סיכון שבקצה האחד נמצאים הילדים הסובלים מהתעללות והזנחה ומצד שני ילדים בסכנה. קביעת ההגדרה על ידי המדינה הביאה לאחידות בהגדרת התופעה, וליכולת לאתר ילדים בסיכון על פי ההגדרה. ולקבל אומדן של היקף התופעה בארץ ולהיערך לטיפול בילדים ובמשפחותיהם.
מודל הסיכון של רוזמן וויסמן (2005) מזהה כ 'נוער בסיכון' בני נוער המאופיינים לפחות באחד מן המרכיבים הבאים: הורים הצורכים סמים או אלכוהול בכמויות גדולות, חוויות התעללות מינית או פיזית בעברם, ביקור בלתי סדיר בבית הספר, כניסה להיריון בגיל ההתבגרות, מצב כלכלי גרוע, פשע ואלימות בסביבה, פעילות בקבוצה עבריינית, מעורבות בפשיעה, ניסיונות אובדניים, השמה במוסדות או בריחה מהבית.
בני נוער במצבי סיכון נוטים להתאפיין באגו מוחלש, ובחוסר יכולת לווסת את התנהגותם ולדחות סיפוקים. הם גם מתאפיינים בסגנון חיים הכולל צריכת סיגריות, אלכוהול ולעתים סמים מסוגים שונים, ייתכן גם באלימות פיזית ומילולית הן כפוגעים או נפגעים או מחשיפה לאלימות הן בתוך הבתים והן בקהילה. בגיל ההתבגרות חלים שינויים גופניים, רגשיים, חברתיים וקוגניטיביים בקרב נערים מתבגרים, שינויים אלה גורמים להפרת שיווי המשקל הפסיכולוגי של המתבגר ושל המערכת המשפחתית והסביבה של הנער המתבגר. שינויים אלה גורמים לשינוי בהופעה החיצונית, בדימוי העצמי ובביטוי של רגשות שליליים. השינויים האלה מובילים לצורך גובר בחיפוש ריגושים מצד הצעירים וכך הופכת קבוצת גיל המתבגרים לבעלת נטייה לפעילות הכרוכה בנטילת סיכונים. השינויים הגופניים בגיל ההתבגרות משפיעים על רמת הסיכון שבה שרויים הנערים ובעיקר בעלי בעיות בהתנהגות. הרצון לעצמאות ולפעילות עצמאית מחריף את ההתנהגויות בסיכון.
על פי התפיסה הקונספטואלית להגדרת 'סיכון' יש ארבעה מרכיבים עיקריים שהם, גורמי סיכון, סימני סיכון, התנהגויות סיכון, ותוצאות סיכון. גורמי סיכון נמצאים בסביבה הקרובה של המתבגר ויש להם השפעה והשלכה שלילית על התפתחותו, בין הגורמים ניתן למנות עוני, סביבה חברתית עבריינית, חוסר תפקוד תקין של המשפחה. סימני הסיכון הם למעשה ההתנהגויות של המתבגר שיחד עם שילוב גורמי הסיכון מעלים את הסבירות להיפגע או להתנהגות שלילית. ההתנהגויות בסיכון הבולטות הן היעדרויות תכופות מבית הספר, בריחות תכופות מהבית, קיום יחסי מין בגיל מוקדם, שימוש מוקדם בסיגריות, באלכוהול ובסמים, והתחברות לקבוצות עברייניות, פעילות פלילית ועבריינית, התנתקות ממערכת החינוך והקהילה, ועוד אירועים המזוהים כסטייה ועבריינות.
גורמי סיכון הם כוחות בסביבתו הקרובה של המתבגר שיש להם השפעה והשלכה שלילית על התפתחותו, וניתן למנות מהגורמים האלה עוני, סביבה חברתית עבריינית ומשפחות לא מתפקדות.
ולפי זה תוצאות הסיכון הן התוצאות הסופיות שהילד מגיע אליהן כמו נשירה מלאה או עבריינות פלילית, או שימוש בסמים ועוד.
בישראל נהוג לחלק את הנוער בסיכון לשלוש קבוצות עיקריות שהן: ילדים ונוער הנמצאים בסכנה ישירה ומיידית שהם ילדים ובני נוער שהיו קורבנות להתעללות והזנחה, או ילדים עם בעיות התנהגות, נוער עבריין או משתמש בסמים וכאלה הסובלים מאלימות במשפחה. קבוצה שניה היא ילדים ונוער החיים בסביבה מסכנת ונמצאים בסכנה עקיפה, הם יכולים להיות עדים לאלימות בין הורים, או חיים בקהילות מסוכנות. קבוצה שלישית הם ילדים ובני נוער החיים בנסיבות העלולות ליצור סיכון ולרוב באים ממשפחות הסובלות משברי גירושין, או משפחות חד הוריות או משפחות נזקקות.
מאת: אוהד זייד
