במחקרים שונים נמצא שהפעילות הגופנית בגיל ההתבגרות תורמת להתפתחות הפסיכולוגית, החברתית והמוטורית של נערות ונערים, היא מאפשרת התנסויות בחוויות של שליטה עצמית, שליטה בסביבה, רכישת מיומנויות חדשות והגברת הביטחון העצמי. ולמעשה קיימת זיקת גומלין בין דימוי הגוף והפעילות הגופנית, הפעילות הגופנית משפיעה על האישיות, משפרת את הכישורים האנושיים והחברתיים ואת הבריאות ואיכות החיים.
כמו כן לחינוך הגופני עשויה להיות תרומה ניכרת להתפתחות ילדים, לחינוך שלהם, ולבריאות שלהם. לחינוך הגופני יש תפקידי מפתח במגוון תחומים ובין היתר ניתן למנות שהוא מסייע בקידום תהליכי התפתחות ולמידה מוטורית, קידום בריאות ושלמות, עידוד למעורבות בספורט, פיתוח אוריינות גופנית, פיתוח הערכה עצמית, הקניית ידע וטיפוח הבנה, הזדמנויות להבעה עצמית ויצירה, הקניית ערכים חברתיים תרבותיים, ומענה לצרכים ייחודיים.
לפעילות גופנית יש השפעה על הוויסות הרגשי של הילדים, ופעילות גופנית קבוצתית מסייעת לקשרי החברתיים בין הילדים, ולהתנהגות מכובדת בין הצדדים כקבוצה פעילה. על סמך נתונים אלו נבנו ב״אוהד זייד״ מודלים ותוכניות המסייעות בפיתוח הוויסות הרגשי של בני הנוער, ומפחיתות את גורמי הסיכון בקרב ילדים ובני נוער, ובכך מסייעת בצמצום תוצאות הסיכון העלולים להתרחש.
מאת: אוהד זייד
